כל דברי הפתיחה שלעיל, עומדים בניגוד מוחלט לתדמיתו הנפוצה של המדבר, שכן הוא חם וצחיח ונטול צמחייה, אין בו משקעים ומים וודאי שלא עצי אלה שמצליחים לשרוד בתנאי הקיצון של חום ביום וקור בלילה. אז מה סוד הקסם אתם שואלים? בורות לוץ הם תא שטח יוצא דופן ובזכות הגובה זוכה האזור למנת משקעים גדולה יותר ואדמה רוויה משמעה פריחה, מים וגם חקלאות. אבל לפני שנצלול לכל אלה, שימו בווייז בורות לוץ או סעו בכביש 40 עד צומת הרוחות פנו ימינה לכביש 171 (שמוביל גם לכביש 10) ופנו עם השילוט בדרך עפר ותגיעו לחניון לילה מוסדר. רשות הטבע והגנים הקימה בחניון מתחמי לינה מעגליים המוגנים מפני הרוח שכן קר כאן מאוד בלילות, אפילו בקיץ. תמצאו גם מבנה שירותים, ברזיות ושקתות לשימוש חופשי, ואם אתם הרפתקנים, נסו להתמקם לעת ערב, להבעיר מדורה ולא לשכוח להביט אל השמיים זרועי הכוכבים.
המסלול הקלאסי של בורות לוץ מסומן באדום והוא מעגלי, קל וקצר כשלושה קילומטרים בלבד ועד שעתיים הליכה גם לזאטוטים. הוא מתאים בעיקר בין הסתיו לאביב ואם אתם מתעקשים לטייל לאורכו בקיץ הלוהט, עדיף אחר הצהריים יש סיכוי לחמוק מקרני השמש הבוערות ולתפוס בריזה נעימה. אבל זהו רק המתאבן של המקום וניתן להאריך את הטיול וליהנות מעוד כמה חוויות של טבע. מהחניון יוצא השביל האדום לכיוון מזרח, צעדו בעקבותיו וחיש קל תגלו על שום מה קיבל המקום את שמו. כעבור דקות הליכה מגיעים לבור מים שמטבורו עולה צמחייה מקומית אופיינית כגון עצי אשל או ענפי קנה מצוי. זהו הבור הראשון בשרשרת של 17 בורות הפזורים לאורך המסלול ומהווים עדות אילמת לחקלאות מדברית תיקה שהייתה נפוצה באזור בימים עברו. הבורות שונים בגודלם, בעומק ובהיקף, וכך גם הרכב הצמחייה וצפיפותה, בחורף ובאביב אפשר לראות מים שנאגרו בבורות ובדיוק לכך התכוון המשורר שחפר אותם. אגב הבור הגדול הוא בור לוץ שקוטרו 17 מטר והוא דומה למאגר קטן או לגב מים גדול.
הבורות הם חלק מהחקלאות העתיקה במרחב, יש להם מערכת שיקוע נגד זליגת סחף, וניתן לראות סביבם טרסות ותעלות מים. שביל ההליכה נינוח למדיי ומעורר סקרנות גם בקרב ילדי ולקראת סיומו בדרך לחניון הלילה, מצפה לכם בסוף החורף ובראשית האביב (פברואר עד מרץ), מופע פריחה מרהיב מאין כמותו. את המשקעים הגבוהים בהר הנגב הגבוה מתרגם הטבע לפריחה סוערת שמשתוללת ביופיה ומושכת חובבי בוטניקה שבאים במיוחד לצפות במינים מיוחדים שהמפורסם בהם הוא הצבעוני הססגוני האנדמי לאזור. לצדו פורחים ריבס המתהדר בעלים גולייתיים, קדד, ציפורנית, לוענית, מיני שמשון, עיריוני צהוב, איריס טוביה ועוד ועוד. המרבדים הנפרשים מאופק לאופק הם בהחלט סיבה טובה לצאת מהבית.
וכעת תפנית בעלילה, בערך במחצית הדרך האדומה, פוגשים בשביל ירוק ואפשר לסטות אליו קלות ולהוסיף כברת דרך מאתגרת וחווייתית. ראשיתו של השביל הירוק בואדי קטן שבו פוגשים עץ אלה אטלנטית מרשים. עצי האלה הן שריד לתקופות קרות וגשומות יותר ונותרו מהן כמה עצים בנחל אלות (המשתרע צפונה) ובנחל לוץ (מדרום), לכל פרט נוף ייחודי משלו והן לרוב מעוררות התפעלות. אחרי כקילומטר פוגשים בשביל אדום קצר אבל משמעותי, המטפס לראש אלות, הר שגובהו 973 מטרים. אך אל חשש, העלייה אינה מפרכת ושווה כל מאמץ בעבור התצפית הפנורמית הנאה. אחרי הביקור יורדים לירוק ושבים לאדום הממשיך לחניון הלילה וכל התוספת מאריכה את הטיול כ-2.5 קילומטרים נוספים – כאמור שווה כל שעל. כעת תוכלו לקפוץ לעיירה מצפה רמון שיש בה תמיד אקשן, שפע של מקומות לינה מיני אפשרויות הסעדה ובחגים וחופשות גם אירועים ופעילויות מעניינות.